פסיכודרמה וקסם המשחק האותנטי  

משחק הוא ספונטניות, כשהיינו ילדים, אף אחד לא היה צריך ללמד אותנו לשחק.

יעקב מורנו (Moreno, 1889-1975) מייסד ומפתח את שיטת הפסיכודרמה,

טען שבתהליך ההתבגרות, מכורח המציאות, רובנו שוכחים את ההתנהגות הטבעית (היכולת לשחק).

בתהליך הפסיכודרמטי שמים בחזרה את הדגש על ספונטניות ויצירתיות, במסגרת מכילה ומצמיחה, שעוזרת לשחקן לשחזר התנהגות "ילדית" ולהתחבר לעצמו האותנטי,

דבר שהופך את פעולת המשחק לטבעית ואמינה, בדיוק כמו זו של ילדים שמשחקים משחק תפקידים.

משחק תפקידים הוא הביטוי הממשי של ספונטניות ויצירתיות, וזה קורה מבלי שנרגיש כל הזמן,

גם בחיי היומיום שלנו המבוגרים. 

בכל יום, כל אחד מאיתנו משחק מגוון תפקידים: אם, אב, סטודנט, בוס, מאהב וכדומה.

כל תפקיד מגיע עם ציפיות מסוימות, ותחושות שונות שלנו לגביו.

חלק מהספונטניות היא היכולת להיכנס ולצאת מתפקידים אלה בקלילות.

הפעולה היא שמביאה איתה את הספונטניות, שבסיוע אמצעים פסיכודרמתיים,

יכולה גם להביא להארה - לתובנה מלאה על הדמות שאנו מגלמים,

שמאפשרת לנו לא רק לשחק אותה, אלא לפעול אותה, באופן טוטלי, להיות היא.

ההארה הזו לא מגיעה בדרך שכלתנית, כלומר לא מספיק להבין את הדמות דרך שיחה עליה,

וגם לא דרך ניתוח הדמות או הטקסט. ההארה מגיעה אך ורק דרך הפעולה! ( (action insight).

הכלים הפסיכודרמתיים, מאפשרים לפעול את פעולת הדמות,

במקביל לפעולת השחקן המגלם את הדמות. רק כאשר נתייחס לשניהם, גם לדמות וגם לשחקן,

כאל גיבורים של התסריט, נוכל למזג ביניהם, ולהגיע לאיחוד מקסימאלי של שני הגיבורים.

סבלו, כאבו, או אושרו של השחקן, חייבים להיות אקטואליים בכאן ועכשיו, (be present )

והם חייבים להיות נחיים מחדש (re- enacted) בד בבד עם דמותו בתסריט.

בפסיכודרמה עובדים על איתור הסיטואציות הללו, וכשהרגע נוצר - מחדש בתוך צורה אומנותית ספונטנית,

רק אז הוא הופך לאמיתי. ואנו מרגישים כאילו מתרחש בפעם הראשונה,

מה שיוצר משחק אותנטי, משכנע ומרגש. 

  

אשמח לקבל את התגובות שלכם

© כל הזכויות שמורות ל נועה אהרוני

במאית, תסריטאית | מנחת פסיכודרמה

לפרטים נוספים והרשמה:

דברו איתי – 052-8568500

sadnakollnoaa@gmail.com – כתבו לי